מדיניות הסתגלות לאקלים בישראל: ציר זמן היסטורי
סקירה היסטורית מקיפה של מדיניות הסתגלות לשינויי אקלים בישראל, מהיוזמות הראשונות ועד האסטרטגיות העדכניות ביותר.
מדיניות הסתגלות לאקלים בישראל היא סך התגובות והיוזמות שמטרתן למזער את ההשפעות השליליות של שינויי האקלים ולהתאים את המערכות הטבעיות, הכלכליות והחברתיות למציאות המשתנה. היא כוללת פיתוח תשתיות עמידות, ניהול משאבי מים יעיל, הגנה על מערכות אקולוגיות וקידום חקלאות בת קיימא. מדיניות זו התפתחה בישראל באופן הדרגתי, החל מהכרה ראשונית באתגר ועד למסגרות אסטרטגיות מקיפות המבקשות להבטיח את חוסנה של המדינה מול ההתחממות הגלובלית.
שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000: ניצני ההכרה
בתקופה זו, המודעות לשינויי אקלים בישראל הייתה מצומצמת, וההתייחסות הראשונית לאתגרים סביבתיים נגעה בעיקר למחסור במים ולזיהום אוויר. ישראל, בהיותה מדינה צחיחה, תמיד התמודדה עם אתגרי מים, אולם הקשר הישיר בין דפוסי מזג אוויר ושינויי אקלים לא היה בראש סדר העדיפויות הלאומי. המשרד להגנת הסביבה, שהוקם עוד בשנות ה-70, החל לאסוף נתונים מדעיים על מגמות אקלימיות, אך ללא מדיניות סדורה להיערכות.
חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, למשל, עסק בשימור מגוון ביולוגי, אך לא שילב באופן מפורש רכיבי הסתגלות אקלימית. ההתבססות על התפלת מים במתקנים כמו מתקן ההתפלה באשקלון, שהחל לפעול ב-2005, הייתה אומנם פתרון למחסור במים, אך לאו דווקא תוצאה ישירה של מדיניות אקלימית מודעת, אלא מענה לצרכים דחופים.
2008-2015: גיבוש מסגרות ראשוניות
נקודת מפנה משמעותית התרחשה בשנת 2008 עם פרסום הדו"ח הראשון של צוות מומחים בין-משרדי בנושא שינויי אקלים. דו"ח זה הדגיש את ההשפעות הצפויות על ישראל, כולל עלייה בטמפרטורה, ירידה במשקעים ועליית פני הים. בעקבותיו, הממשלה הקימה בשנת 2009 צוות מנכ"לים בין-משרדי להיערכות לשינויי אקלים, בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה.
“״ההכרה כי שינויי האקלים הם אתגר קיומי המחייב היערכות אסטרטגית רחבת היקף, מהווה אבן יסוד במדיניות הלאומית שלנו.״”
צוות המנכ"לים גיבש המלצות ראשוניות להיערכות בתחומי מים, אנרגיה, חקלאות, בריאות וביטחון תזונתי. בשנת 2011, נחתמה אמנת האקלים של האו"ם (UNFCCC) על ידי ישראל, צעד שהעיד על מחויבות בינלאומית, אם כי ללא אכיפה פנימית משמעותית מיידית. בשנים אלו גם החלו מחקרי התכנות ראשוניים להקמת מערכות התרעה בפני גלי חום קיצוניים, שיטפונות ואירועי מזג אוויר חריגים, שכן אלו ההשפעות הישירות למדיניות הסתגלות לאקלים בישראל.
הממשלה אישרה ב-2015 את 'התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה והתייעלות אנרגטית', אולם היא התמקדה בעיקר בהפחתה (מיטיגציה) ולא בהסתגלות.
2016-2020: גיבוש תוכנית לאומית מקיפה
הפריצה הגדולה במדיניות הסתגלות לאקלים בישראל הגיעה בשנת 2018, כאשר הממשלה אישרה את "התוכנית הלאומית ההיערכות וההסתגלות לשינויי אקלים בישראל" (החלטה 4079). תוכנית זו הציבה מטרות אופרטיביות וחלוקת תפקידים בין משרדי הממשלה השונים, ואף כללה תקציב ראשוני של כ-70 מיליון ש"ח לתקופה של שלוש שנים. התוכנית הדגישה את הצורך בשיתוף פעולה בין-משרדי ובינלאומי.
| שנה | אירוע מרכזי | השפעה על מדיניות הסתגלות |
|---|---|---|
| 2008 | דו"ח צוות מומחים ראשון | הכרה מדעית רשמית באתגרים |
| 2009 | הקמת ועדת מנכ"לים | מסגרת רשמית לגיבוש המלצות |
| 2011 | אשרור אמנת האקלים | מחויבות בינלאומית רשמית |
| 2018 | אישור תוכנית לאומית (החלטה 4079) | תוכנית פעולה עם תקציב ויעדים |
| 2021 | הקמת פורום אקלים בישראל | חיזוק שיתוף הפעולה בין גורמים |
| 2023 | הצבת יעדי פליטה ו-NDC מעודכן | שילוב הסתגלות ויעדי הפחתה |
במסגרת התוכנית, משרדי ממשלה שונים נדרשו להכין תוכניות עבודה ספציפיות. משרד הבריאות, למשל, החל לגבש תוכניות להתמודדות עם גלי חום ועם התפשטות מחלות וקטוריות. משרד החקלאות ופיתוח הכפר קידם פיתוח זני גידולים עמידים יותר לבצורת ולמליחות. ההתמקדות בתהליך זה של מדיניות הסתגלות לאקלים בישראל הפכה רחבה יותר ונוגעת בהיבטים רבים של החיים.
2021-הווה: האצה ויישום אסטרטגי
בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית במודעות הציבורית והפוליטית לסכנות שינויי האקלים. ב-2021, הוקם 'פורום אקלים בישראל' בבית הנשיא, שנועד לאחד כוחות של גורמים ממשלתיים, פרטיים ואקדמיים לקידום היערכות אקלימית. באותה שנה, ישראל עדכנה את תרומתה הלאומית המוגדרת (NDC) במסגרת הסכם פריז, וכללה בה יעדי הפחתה שאפתניים יותר, כמו גם התייחסות מפורשת להסתגלות.
דוגמה למימוש מדיניות הסתגלות לאקלים בישראל היא תוכנית 'מארג' של רשות הטבע והגנים, המנטרת את השפעות שינויי האקלים על המגוון הביולוגי ומגבשת המלצות לשימור בתי גידול טבעיים. בנוסף, חברות ביטוח החלו לפתח מוצרים מותאמים לסיכוני אקלים, ורשויות מקומיות, בסיוע משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה, החלו לגבש תוכניות עירוניות להתמודדות עם גלי חום קיצוניים ושיטפונות עירוניים – אתגרים שונים לחלוטין מעיסוק במחסור במים.
היקף תקציב ממשלתי להסתגלות אקלימית בישראל (במיליוני ש"ח)
קיימת גם תוכנית השקעות לאומית בתשתיות, המכוונת להגברת עמידות מבנים אקלימית, כמו למשל השקעה של כ-5 מיליארד ש"ח בפרויקטים להגנה על חופים מפני עליית מפלס הים, תוכניות ניקוז משופרות במרכז הארץ, וחיזוק רשת החשמל בפני אירועי קיצון. למרות ההתקדמות, ישראל עדיין עומדת בפני אתגרים רבים ביישום מדיניות הסתגלות לאקלים בישראל, כולל מימון מספק, קואורדינציה בין גורמים רבים והעלאת מודעות ציבורית רחבה יותר.
שאלות נפוצות
מהי מדיניות הסתגלות לאקלים וכיצד היא שונה מהפחתה?
מדיניות הסתגלות לאקלים היא מכלול הפעולות המותאמות להתמודדות עם ההשפעות הקיימות והעתידיות של שינויי האקלים. היא שונה מהפחתה (מיטיגציה), המתייחסת לצעדים להפחתת פליטת גזי חממה על מנת למנוע החמרה נוספת של המשבר. הסתגלות עוסקת ב'איך נחיה עם זה', בעוד הפחתה עוסקת ב'איך נעצור את זה'.
מדוע מדיניות הסתגלות לאקלים חשובה דווקא לישראל?
ישראל, בהיותה מדינה במזרח התיכון, נמצאת בקו החזית של שינויי האקלים, עם התחממות מהירה מהממוצע העולמי, ירידה משמעותית במשקעים ועלייה בשכיחות אירועי קיצון כמו גלי חום ובצורות. בנוסף, רצועת החוף הצפופה וריכוזי האוכלוסייה הגדולים הופכים אותה לפגיעה ביותר לעליית מפלס הים ולשיטפונות.
מי הגופים העיקריים האחראים על גיבוש ויישום המדיניות בישראל?
האחריות נפרסת על פני מספר משרדי ממשלה וגופים. המשרד להגנת הסביבה מוביל את התיאום, בשיתוף פעולה עם משרד האנרגיה והתשתיות, משרד הבריאות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות המים ומשרד הפנים. 'פורום אקלים בישראל' בבית הנשיא מהווה גם הוא גורם מתאם ומגבש קונצנזוס.
אילו פרויקטים קונקרטיים קיימים במסגרת מדיניות זו?
בין הפרויקטים הבולטים ניתן למנות את הרחבת תשתיות ההתפלה והקמת מתקני טיהור שפכים לשימוש חוזר בחקלאות, השקעות בהגנה על קו החוף ובדיקות עמידות מבנים אקלימית. בנוסף, מפות אזורי סיכון מפני שיטפונות וגלי חום מפותחות לרשויות המקומיות, וישנם פרויקטים לשיקום אקולוגי של נחלים ושטחים לחים.
איך זה נחת אצלך?
